תַּנֵּי. כָּל אֵילּוּ שֶׁאָֽמְרוּ. מְגַלְּחִין בַּמּוֹעֵד. מוּתָּרִין לְגַלֵּחַ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם שֶׁלְאֵבֶל. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אָסוּר. [וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מוּתָּר.] אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. מוּתָּר. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם רֶגֶל. מָאן דְּאָמַר. אָסוּר. בְּשֶׁאֵין שָׁם רֶגֶל. מַתְנִיתָה פְלִיגָא על רַב חִסְדָּא. הֲרֵי שֶׁתְּכָפוּהוּ אֲבֵלָיו זֶה אַחַר זֶה הֲרֵי זֶה מֵיקַל בַּסַּכִּין וּבַמִּסְפֶּרֶת אֲבָל לֹא בַּמִּסְפַּרַיִים. וְיֵיעָשֶׂה אֵבֶל הַשֵּׁינִי אֶצֶל הָרִאשׁוֹן כְּמִי שֶׁהוּא אָנוּס וִיגַלַּח. הֲוֵי לֹא אִתְאֲמָרַת אֶלָּא מִפְּנֵי כְבוֹד הָרֶגֶל. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי נִיחָא בְתוֹךְ שִׁבְעָה. בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים. הָתִיב רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנִן. וְהָא תָאנֵי. אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁאָבֵל אָסוּר בָּהֶן כָּל שִׁבְעָה. אִם בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים הוּא אָסוּר בְּתוֹךְ שִׁבְעָה לֹא כָל שֶׁכֵּן. לֹא אִיתְאֲמָרַת אֶלָּא בְּשֶׁתְּכָפוּהוּ אָבֵלִים. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהוּא מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. מָאן דְּאָמַר. אָסוּר. כְּדַרְכּוֹ בַּמִּסְפַּרַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רב מתניה מ''ד אסור כדרכו במספרים. לתרץ להא דלעיל קאי כלומר לא כהאי דרב חסדא שרצה לתרץ דמ''ד אסור כשאין שם רגל ואקשינן עלה מברייתא דהרי שתכפוהו אביליו ובעינא לשנויי דלא איתמר להא דרב חסדא אלא מפני כבוד הרגל ולא כשתכפוהו אביליו ועלה קא דייקינן מהאי ברייתא דשמחות דש''מ מדקתני תגלחת בתוך שבעה דלדיוקא היא משום דמיירי בשתכפוהו אביליו ולאשמועינן דבתוך שבעה של אבילות השניה הוא דאסור הא בתוך שלשים מותר לגלח ואקשינן למ''ד אסור. לא תשני הכי כהאי דרב חסדא אלא תריץ הכי להא דלעיל דמ''ד אסור לגלח בתוך שלשים יום של אבל היינו כדרכו או במספרים שהן כתער בהא הוא דאסרו בתוך שלשים ומ''ד מותר במיקל בסכין ובמספרת גדולה הוא דמיירי ולא פליגי. יהשתא לא תיקשי מברייתא דתכפוהו אבליו דקתני מיקל בסכין ובמספרת אבל לא במספרים דהתם בתוך שבעה של אבילות השנייה הוא דמיירי ולא בשלשים וכדדייקינן מהאי ברייתא דשמחות דבתוך שלשים של אבילות שניה מותר לגלח הואיל ותכפוהו אבליו ולא אסרו כדרכו אלא בתוך שבעה של אבילות השנייה:
לא איתאמרת וכו'. מסקנת הקושיא היא דע''כ לא איתאמרת האי דתגלחת תוך שבעה אלא בשתכפוהו אבילות זה אחר זה ולדיוקא איצטריך דבתוך שבעה של אבילות השניה הוא דאסור לגלח אבל בתוך שלשים מותר א''כ הדא אמרה שהוא מותר לגלח בשלשים בשתכפוהו אביליו וקשיא על מ''ד אסור:
התיב ר' חנניה חברון דרבנן. ג''כ על זה והא תני במסכת שמחות אלו דברים שאבל אסור בהן כל שבעה וקחשיב התם תגלחת וקשיא אם בתוך שלשים הוא אסור לגלח בתוך שבעה לכ''ש ולמה ליה למיתניה תגלחת בשבעה:
בתוך שלשים. בתמיה אמאי נחמיר בתוך שלשים בתכפוהו אבליו:
ניחא בתוך שבעה. של אבילות השניה מסתברא היא לאסור גילוח:
הוי. ש''מ לא איתאמרת להא דרב חסדא אלא מפני כבוד הרגל שהיא מיד אחר האבילית בהא היא דהתירו לגלח בימי אבלו אבל לא בתכפוהו אבליו זה אחר זה:
מתניתא. ברייתא פליגא על רב חסדא דלדידיה גם בתכפוהו אביליו זה אחר זה נמי מותר לגלח והא תני הרי שתכפוהו וכו' מיקל שערו בסכין ובמספרת גדולה לחתוך שערות ארוכים אבל לא במספרים שהן כתער לגלח עד עיקרן ואמאי לא יגלח ממש ויעשה אבילות השנייה אצל הראשון כמי שהוא אנוס וכמו הרגל אחר האבל ויגלח:
אמר רב חסדא. ולא פליגי דמ''ד מותר בשיש שם רגל. שהשלשים של אבל שלו כלין סמוך לרגל ואם לא יגלח בימי אבלו שוב לא יכול לגלח קודם הרגל ויכנס לרגל כשהוא מנוול ומ''ד אסור בשאין שם רגל אחר ימי אבלו:
תני. בתוס' רפ''ב:
וְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁאַל לֶחָכָם וְהוּתַּר. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁנִּשְׁאַל קוֹדֶם לָרֶגֶל יְגַלַּח. אִם בְּשֶׁלֹּא נִשְׁאַל קוֹדֶם לָרֶגֶל לֹא יְגַלַּח. אֶלָּא כִי אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁנִּשְׁאַל קוֹדֶם לָרֶגֶל וְלֹא מָֽצְאוּ פְתַח לְנִדְרוֹ אֶלָּא בַרֶגֶל. כְּהָדָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּרִבִּי לֹא מָֽצְאוּ פְתַח לְנִדְרוֹ עַד שֶׁבָּא אֶחָד מִזִּקְנֵי הַגָּלִיל. וְאִית דְּאָֽמְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הֲוָה. 11b וַהֲוָה נְסִיב לֵיהּ מִן הָכָא וּמֵקִים לֵיהּ הָכָא. נְסִיב לֵיהּ מִן הָכָא וּמֵקִים לֵיהּ הָכָא. עַד דְּאַקִּימֵיהּ גַּו שִׁימְשָׁא מַפְלֵי מָאנוֹי. אָֽמְרוּן לֵיהּ. אִילּוּ הֲוִיתָה יֵדַע דְּהָדֵין סַבָּא עֲבַד לָךְ הָכֵין נְדַר הֲווִיתָה. אֲמַר לוֹן. לָא. וְשָׁרוּן לֵיהּ. וְלֵיהּ אָֽמְרִין. הָדָא מְנָן לָךְ. אֲמַר לוֹן. מְשָׁרֵת מֵאִיר הָיִיתִי בְּבָֽרְחוֹ שְׁנַיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. מַקְלוֹ שֶׁלְרִבִּי מֵאִיר הָֽיְתָה בְיָדוֹ וְהִיא הָֽיְתָה מְלַמְּדָתוֹ דַעַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויש אומרים. שכך השיב מקלו של ר''מ היתה בידי להפלגת קדושתו ושבחו של ר''מ אמר כן. א''נ הכוונה משענתו של ר''מ הייתי שהיה נשען עליו תמיד ולמד ממנו:
בברחו שנים. בשנים שעברו הייתי משרת אצל ר' מא ולמדתי ממנו לעשות כן:
וליה. להזקן אמרין הדא מנא לך לעשות כן עד שיתחרט הנודר:
ואית דאמרין רבי שמעון בן אלעזר הוה זה הזקן והוה נסיב ליה מן הכא וכו' היה לוקח לר''ש ברבי ממקום זה והעמידו במקום אחר והיה חוקרו ודורשו אם ימצא לו איזה פתח עד שהעמידו במקום השמש והיה מעיין בבגדיו לפלותן מכנים וע''י כן היה ר''ש מצטער בעצמו שהיה עומד בשמש ונמאס עליו מעשה הזקן לנגד עיניו ואמרין ליה וכו' ומתוך כך נתחרט על נדרו ושרון ליה:
כהדא וכו'. כמו שאירע כך לרבי שמעון ברבי וגרסי' להא בפרק ט' דנדרים בהלכה א':
אם בשלא נשאל קודם לרגל אל יגלח. במועד דלאו אנוס היה דהו''ל לשאול קודם הרגל. אלא כי אנן קיימין בשנשאל קודם לרגל ולא מצאו פתח לנדרו עד שבא אחד מזקני הגליל. כלומר עד שבא אחד ממקום אחר במועד ומצא לו פתח לנדרו ואנוס הוה קודם הרגל:
אם בשנשאל קודם לרגל לא יגלח. כלומר לא יגלח במועד דהוה ליה לגלח מיד אחר שהתירו לו. ולפי הגי' דלעיל גבי מנודה אם בשהתירו לו קודם לרגל יגלח יש לגרוס נמי הכא כן יגלח כלומר יגלח מיד ואמאי התירו לו לגלח במועד הרי לא אנוס היה:
תַּנֵּי. מִטְפְּחוֹת סַפָּרִים אֵין מְכַבְּסִין אוֹתָן בְּמֵי רַגְלַיִם. אֲבָל מְכַבְּסִין אתָן בְּנֶתֶר וּבוֹרִית מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מטפחות ספרים. של ספרי קדש אין מכבסין אותן לעולם במי רגלים מפני הכבוד. ואיידי דאיירי במתניתין במטפחות נקיט לה ולאו במועד קאמר:
הלכה: תַּנֵּי. בַּלְנָרֵי נָשִׁים מוּתָּר לְכַבְּסָן בַּמּוֹעֵד. הִיא בַּלְנָרֵי נָשִׁים הִיא בַּלְנָרֵי אֲנָשִׁים. מָהּוּ בַּלֵנָרֵי נָשִׁים. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרֵי. אַנְטִינַייָא. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חָלוּק אֶחָד מוּתָּר לְכַבְּסוֹ בַּמּוֹעֵד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. וּבִלְחוּד תְּרֵיי. דִּיהֵא שְׁלַח חַד וְלָבַשׁ חַד. בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. בִּגְדֵי קְטַנִּים מַהֶן. אֲמַר לוֹן. כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חְלוּק אֶחָד. בָּעוּן קוֹמוֹי. תַּנִּינָן. אֵין קוֹרְעִין וְלֹא חוֹלְצִין וְאֵין מַבְרִין אֶלָּא קְרוֹבָיו שֶׁלְמֵת. הֲווָת מַטְלָתֵיהּ זְעִירָא וּקְרִיבוֹי בְּעָן מֵיעוֹל לְגַבֵּיהּ. מָהוּ דְּיַתְבוּן פַּלְגּוֹן מִן לְגֵיו וּפַלְגּוֹן מִן לַבַר. אֲמַר לוֹן. יַיעֲלוֹן פַּלְגּוֹן יוֹמָא דֵין וּפַלְגּוֹן לְמָחָר. אָמַר רִבִּי מָנָא. הֵן דַּהֲוִינָן סָֽבְרִין דּוּ מֵקַלְלָהּ חֲמִר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תני. בברייתא בלנרי נשים מלשון בלן הוא וכן הסדינין שמתכסין בהן הנשים בבית המרחץ מותר לכבסן במועד:
היא בלנרי נשים היא בלנרי אנשים. לאו הכא קאי ולעיל בפרק ט' דכלאים בהלכה ג' גרסינן להא ואגב מייתי לה הכא כדרך הש''ס הזה. דקאמר התם בלנרי נשים אסורות משום כלאים דאף על גב דאינו דרך לבישה אסורות משום העלאה ועלה קאמר אחד בלנרי נשים ואחד בלנרי אנשים יש בהן משום כלאים אלא אורחא דמילתא נקט:
אנטינייא. כך שמם בלע''ז:
ובלחוד וכו'. כלומר הא דקאמר ר' יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אחד לאו דוקא אלא ובלבד שאין לו להחליף אלא חלוק אחד קאמר שיש לו שנים ומפשיט אחד ולובש אחד:
כמי שאין לו וכו'. ומותר:
בעון קומוי. הדר ובעון מלפני ר' יוסי אנן תנינן לקמן בפרקין אין קורעין וכו' ולא מברין סעודת הבראה שהיו רגילין להברות האבל ברחובה של עיר ובמועד אין מברין אלא קרובין של מת בתוך ביתו:
ואם הוות מטלתיה זעירא. האהל והחדר של האבל קטנה וקרוביו רוצים להכנס אצלו ואינן יכולין להכנס כולן. מהו דיתבין פלגא מהם מבפנים ופלגא מהן לחוץ ורואין את האבל או דילמא בתוך ביתו דוקא אמרו:
ואמר להן ייעלון פלגא יומא דין ופלגון למחר שאע''פ שאותן שבחוץ רואין פני האבל אינו כלום:
הן דהוינן סברין דהוא מיקל לה חמר. בדבר שאנו היינו סבורין שר' יוסי יהא מיקל להן מחמיר הוא בזה:
משנה: וְאֵילּוּ מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם וּמִבֵּית הַשִּׁבְייָה. וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִין. וְהַמְנוּדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים. וְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁאַל לֶחָכָם וְהוּתַּר. מִטְפְּחוֹת הַיָּדַיִם וּמִטְפְּחוֹת הַסַּפָּרִים וּמִטְפְּחוֹת הַסְּפָג וְכָל הָעוֹלִין מִטּוּמְאָה לְטַהֲרָה הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין וּשְׁאָר כָּל אָדָם אֲסוּרִין׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומטפחות הספרים. מה שנותנין הספרים על המסתפר בין כתיפיו מפני השער. וכשבא לגלח לאלו השנוים במשנה שהן מותרין לגלח במועד וצריך לכבסן תמיד:
ומטפחות הספג. שמנגבין בהן כשיוצאין מבית המרחץ:
וכל העולים מטומאה לטהרה. במועד מותרין לכבס בגדיהן וכולן ששנינו מכבסין כדרכן אפילו בנתר ואהל ועל גבי הנהר אפי' בפרהסיא ומי שאין לו אלא חלוק אחד קאמר בגמרא דנמי מותר לכבס במועד:
ומטפחות הידים. שמנגבין בהן את הידים:
וכן מי שנשאל לחכם. שנדר שלא לכבס בגדיו ונתחרט במועד ונשאל לחכם והתירו:
מתני' ואלו מכבסין במועד וכו' והמנודה. שאסור בתכבוסת כמו האבל:
שָׂפָם וּנְטִילַת צִפּוֹרְנַיִם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בָּרֶגֶל מוּתָּר וּבָאֵבֶל אָסוּר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בָּרֶגֶל אָסוּר וּבָאֵבֶל מוּתָּר. מָאן דְּאָמַר. בָּרֶגֶל מוּתָּר. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם רֶגֶל. וּבָאֵבֶל אָסוּר. בְּשֶׁאֵין שָׁם רֶגֶל. מָאן דְּאָמַר. בְּרֶגֶל אָסוּר. 12a בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם הַעֲרָמָה. בָּאֵבֶל מוּתָּר. בְּשֶׁאֵין שָׁם הַעֲרָמָה. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְּשֵׁם רַב. הֲלְכָה כְדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מֵיקַל כָּאן וָכָאן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מֵיקַל בִהִילְכוֹת אֵבֶל. רַב אָמַר. שָׂפָם כִּנְטִילַת צִפּוֹרְנַיִם לְכָל דָּבָר. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. וּבִלְבַד בְּנוֹטוֹת. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. זוּג בָּא לִפְנֵי רִבִּי בְּשָׂפָם וּנְטִילַת צִפּוֹרְנַיִם וְהִתִּיר לָהֶם רִבִּי. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. שְׁנֵי זוּגוֹת הָיוּ. אֶחָד מֵצַמְתָּן וְאֶחָד מִידַד עָלֶה. אֶחָד בְשָׂפָם וְאֶחָד בִנְטִילַת צִפּוֹרְנַיִם. וְהִתִּיר לָהֶן רִבִּי. כְּהָדָא רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא דָֽמחְכַת אַחְתֵּיהּ וַהֲוָה יְתִיב מַצְמֵי טַרְפוֹי. סְלַק רִבִּי לָֽעְזָר לְגַבֵּיהּ וְלָא כִסִּיתוֹן. סְלַק רִבִּי נָתָן בַּר אַבָּא לְגַבֵּיהּ וְכִסִּיתוֹן. אָמַר לֵיהּ. מִן קוֹמוֹי רִבִּי לָֽעְזָר לָא כִסִּיתִּינוֹן. ומִן קוֹמוֹי אַתְּ מְכַסֵּי לוֹן. אֲמַר לֵיהּ. וּמַה אַתְּ סְבַר. דְּאַתְּ חָבִיב עָלַי כְרִבִּי לָֽעְזָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והוה יתיב מצמי טפרוי. היה צומתן ונטלן ועלה ר''א אצלו ולא היה מכסה לפניו וכשעלה ר' נתן בר אבא אצלו היה מכסה מלפניו שלא יראה שנטל צפרניו ושאל אותו מפני מה לא היה מכסה מלפני ר''א וא''ל ומה את סבר שאתה חביב עלי להיות נחשב בעיני כר''א הוא יודע שמותר בנטילת צפרניים ולא כסיתי מלפניו ומלפניך אני מכסה שאין הכל יודעין שהוא מותר ותתשוב אותי. כמזלזל באבילות:
דמכת אחתייה. נפטרה אחותו:
אחד. ממקום עמתן ואחד ממקום ידד עלה אחד לשאול בשפה וכו':
ובלבד בנוטות. שהשערות נוטות על הפה ומעכבות האכילה:
הלכה כדברי מי שהוא מיקל כאן וכאן. כלומר אפי' תימר דפליגי דמר מיקל ברגל יותר מן האבילות ומר ס''ל איפכא הלכה כדברי המיקל כאן וכאן בשפה ונטילת צפרניים:
ומ''ד ברגל אסור. מיירי בשיש שם הערמה דאיכא למיחש שמא יערים לומר לא אטול אלא השפה ודעתו לגלח ממש והא דקאמר באבל מותר בשאין שם חשש הערמה ולכ''ע בדאיכא חשש הערמה בשתיהן אסור ובדליכא בשתיהן מותר:
שפם. לגלח השפה ונטילת צפרניים אית תניי תני וכו' ואית תניי תני איפכא ומפרש דלא פליגי דמ''ד ברגל מותר בשיש שם רגל כלומר לא בסתם רגל מיירי אלא ברגל שחל מיד אחר אבילות שלו והלכך מותר הואיל והיה אסור לו בימי אבלו ובימי אבל אסור דקתני בשאין שם רגל קודם ימי אבלו והלכך אסור בימי אבלו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source